<h1>תוספות ישנים מכת"י — יבמות</h1>
<h2>דף ד.</h2>
[יבמות ט' ע"א] יחיד נשיא ומשיח מואם נפש וכו'. וא"ת למה לי קר' ליחיד דע"ז הלא כת' כרת לגבי דידיה דכת' [במדבר ט"ו] את ה' הוא מגדף ונכרתה. וי"ל דקסבר דמגדף לאו היינו עובד ע"ז, אלא היינו מברך את השם. והקשה הרב ר' יעקב מאורלינ"ש על הא דאמרי' [שבועות י"ג ע"א] שלש כרתות בפורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה, אמאי לא חשיב בהדי שלשים ושש כרתות, ואפי' למאן דבעי מעשה הלא מגלה פנים בתורה הוי מעשה דעקימת שפתיו הוי מעשה ומיפר ברית שהוא מושך בערלתו. וי"ל דלר' דמפיק הכא קרבן בדבר שזדונו כרת מעליה דאחות אשה ניח' דכיון דחזינן לכולהו מאחות אשה ניבעי דומיא דאחות אשה שיש לאו עם הכרת, אבל פורק עול ומגלה פנים בתורה ליכ' לאו עם הכרת וא"כ לא יתחייב קרבן. וא"כ לא מצי חשיב להו עם הכריתות דאית בהו קרבן.
<h2>דף ה.</h2>
[יבמות ג' ע"א] גמ' אמר רבא אתיא הנה הנה לאיסורא בבתו מאנוסתו מבתו מנשואתו, ובקרא דערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה כתי' אישות ולשון אישות על ידי קדושין משמע וא"כ ר"ל נשואין. וקש' דאישות משמע שיש בה ביאה וא"כ נכנסה לחופה ולא נבעלה לא יהא בה איסור וזה לא יתכן. לכן נ"ל משום דגבי אשה כתי' שאר דכתי' שארה הנה ואין שאר אלא מן הנשואין אבל בלא ביאה שפיר קרויה שאר כיון שיש בה נשואין, הילכך מרבינן שפיר נכנסה לחופה ולא נבעלה כיון שיהיה יורש אותה משום קרא דלשארו אע"ג דלא נבעלה דנישואין קירוב הן ומקרי שאר. ואתיא זמה זמה בתו מנשואתו מחמותו לשריפה ובתו מאנוסתו לשריפה מבתו מנשואתו מהנה הנה. ואין להקשות א"כ הוה ליה למימ' ואתיא הנה הנה. וי"ל דיליף בתו מאנוסתו מבתו מנשואתו מה להלן הנה וזמה עמו אף כאן הנה וזמה עמו.
<h2>דף ז:</h2>
[יבמות ע"ד ע"ב] גיורת ושפחה משוחררת מנין גרסי' אבל לא גרסי' שפחה ומשוחררת, דא"כ מאי קא מתמה לקמן גיורת ושפחה בני מיכל תרומה נינהו לישני אה"נ דשפחה אוכלת בתרומה כדכתו' [ויקרא כ"ב] קנין כספו. ועו' שהרי הוקשה לאשה מדגמרי' לה לה מאשה [חגיגה ד' ע"א]. אלא ודאי גרסי' שפחה משוחררת וניח' שפיר שאינה אוכלת בתרומה כיון דשיחררה ולכהן לא חזיא. א"נ אגב גיורת נקט שפחה. וגם צ"ל דמיירי בנתגיירה גדולה דאי בפחותה מג' שנים ויום אחד שפיר אכלה בתרומה לר' שמעון בן יוחאי שמכשירה לכהונה [לעיל ס' ע"ב].
<h2>דף יא:</h2>
[יבמות פ"ז ע"ב] ודילמא משום דאישתיק ושתיקה כהודאה דמיא. וא"ת ומעיקר' מאי ס"ד דבעי להוכיח דעד אחד מהימן מאי קאמ' הא אישתיק מהימן אפי' אמ' איני יודע מהימן. וי"ל דאה"נ דאישתיק לאו דוקא אלא ה"ה אמ' איני יודע, מדנקט והלה אומ' לא אכלתי, משמע דוקא משום דלא (אמ') אכלתי דקאמר דידע שפיר דלא אכל. והשתא קא דחי דקאמ' ודילמ' משום דאשתיק, והא דנקט והלה אומ' לא אכלתי ולא נקט והלה אומ' איני יודע, דילמ' הכי נמי קאמ' והלה אומ' לא אכלתי לא ידעתי שאכלתי.
[יבמות פ"ז ע"ב] ר' [מאיר] מחייב. וא"ת מאי חיובא שייך הכא הלא אמרי' [ערכין כ"א ע"א] חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן. וי"ל ה"מ היכא שהוא מודה שהוא חייב דודאי כיון שהוא מודה שהוא חייב ישלם דהא לכפרה אתו, אבל הכא שאומ' דאינו חייב ודאי לא יפרע אם לא נמשכננו.
<h2>דף יב.</h2>
(יבמות פ"ח ע"א) [גליון]. מה(ו) אם ירצה לומר מזיד הייתי. אית דמפרשי מגו דאי בעי למימ' מזיד הייתי ופטור מקרבן כי אמ' נמי לא אכלתי מהימן. והאי פי' לא נהיר' דהא קיימא לן [ב"מ פ"א ע"ב] דמגו במקום עדים לא אמרי', והכא נמי כיון דאיכא עדים היכי מהמנינן ליה משום מגו. אלא הכי פי' מה אם ירצה לומ' וכו' דהאי דקאמ' לא אכלתי מצי למימ' דהכי קאמ' לא אכלתי בשוגג אלא במזיד והכא ליכא מגו אלא דאי בעי אמ' הכי דהאי דקאמרי לא אכלתי הכי קאמינא לא אכלתי שוגג אלא מזיד ומ"ה פטור.
[יבמות פ"ח ע"א] אם ירצה לומ' מזיד הייתי. והתם [עי' כריתות י"ב ע"א תוד"ה או] פריך מאי מגו הוא הלא אין אדם משים עצמו רשע, ומשני דר"ל דמתרצינן דבוריה דאמרי' דר"ל לא אכלתי שוגג אלא מזיד. וא"ת ונושלינן ליה. וי"ל דעביד איניש דמכסי חטאיה כדכתו' [תהלים ל"ב] אשרי (נשוא) [נשוי] פשע כסוי חטאה.
<h2>דף יג:</h2>
[יבמות ל"ד ע"א] טמא מן המוקדשין ונותר שהרי יש כאן כולהו איסורי כיצד מיד שנוצרה הבהמה נאסר החלב באכילה אבל הוא מותר בהנאה, אקדשה נאסר בהנאה אף להדיוט הרי זה איסור מוסיף דמגו דאיתוסף איסורא בהנאה איתוסף איסור' על האכילה, כי הוי נותר מגו דאיתוסף איסור' אף לגבוה איתוסף איסורא באכילה אף להדיוט, איטמי הוי איסור כולל דמגו דאיתכלל איסור' בשאר חתיכות הטהורות איתכלל איסור אף בזאת. ואיסור בת אחת כדמפרש אליבא דר' מאיר משבת ומיום הכפורים.
[יבמות ל"ד ע"א] אם היתה שבת והוציאו חייב. אבל משום יום הכפורים לא מיחייב דאין עירוב והוצאה ליום הכפורים. אינו מן השם דלא דמי איסור הוצאה לאיסור אכילה. ולר' מאיר דחשיב ליה מן השם סבר דחיוב הוצאה יכול לבוא על ידי אכילה כגון במהלך דלא מיחייב עד דעביד הנחה וכן אמרי' הניחו בפיו מיחייב שהוא עושה הנחה בבית הבליעה ואמרי' אכילתן זו היא הנחתן כדאמרי' [שבת פ' ע"א] כתב שתי אותיות כשהוא מהלך כתיבתן זו היא הנחתן הכא נמי אמרי' בליעתן זו היא הנחתן. ובזה ניח' דמקשין היכי פשיט מהכא דר' מאיר סבירא ליה איסור בת אחת מדמחייב משום שבת ומשום יום הכפורים הלא אין דבר אחר שזה איסור אכילה וזה איסור הוצאה שהרי אין עירוב והוצאה ליום הכפורים. ולהא דפרישי' ניח' דקרינ' להו בת אחת משום דאכילתן זו היא הנחתן והוי גמר ההוצאה א"כ מייתי הכא למ"ד דר' מאיר סבר יש עירוב והוצאה ליום הכפורים ונקט שבת לטפויי איסורי והשת' מייתי שפיר דהוצאה דיום הכפורים ודשבת הוי בת אחת.
<h2>דף יד:</h2>
[יבמות ל"ב ע"ב] כיצד אמ' ר' יוסי נידון בזיקה (שנייה) [הראשונה] הבאה עליו חמותו וכו'. ומייתי מהא דקאמ' אשת איש ונעשית חמותו נידון כאשת איש דאי איסור חל על איסור היה נידון כחמותו בחמורה, אבל לא מייתי מחמותו ונעשית אשת איש נידון כחמותו דאפי' איסור חל על איסור מ"מ נידון כחמותו דהא בתרי קטלי לא קטלת ליה וא"כ נידון כחמותו. ונר' דמ"ה אין למחקו כיון דאיתיה ברוב ספרים, ואין זה תימה גדול דהא בסנהדרין [פ"א ע"א] נמי טעי בהכי, ואיפשר לומ' דהמקשה היה סבור דמיירי בחיוב חטאת בשוגג דשפיר איפשר לחיובי תרתי והא דלא משני ליה כי התם ולימ' אטו בתרי קטלי קטלת ליה משום דילמ' לא מיתרצא אידך קושיא.
[יבמות ל"ג ע"א] באיסור כולל מיחייב תרתי. וא"כ הא דר' יוסי דלעיל דמחייב באשת אח ובאחות אשה מיירי בין נשא חי ואחר כך נשא מת בין נשא מת ואחר כך נשא חי. וא"ת והא קאמ' אשת איש ונעשית חמותו נידון באשת איש ואמאי איסור כולל הוא וא"כ ליחייב בחמותו החמורה. וי"ל דלאו כר' חייא אתייא כי אם לבר קפרא. א"נ י"ל דהא דמחייב ר' יוסי באסור כולל תרתי היינו כשהיו משם אחד כמו אשת אח ואחות אשה שהכל משום אחוה הוא. אבל בשני שמות כמו חמותו ואשת איש לא מחייב ר' יוסי. וא"ת הלא קאמ' ר' יוסי גבי עבר זקן ונשאה חייב שתים [כריתות י"ד ע"ב] אע"ג דשתי שמות הן וי"ל דהיינו דוקא גבי איסור מוסיף דאין חילוק באיסור מוסיף בין שם אחד לשתי שמות אבל באיסור כולל דגרע מיניה אין חייב שתים רק כשהם משם אחד. בר קפרא אמ' ר' יוסי לא מיחייב אלא חדא. והא דאמ' ר' יוסי לעיל חייב שתים מיירי באסור מוסיף בנשא חי ואחר כך נשא מת. ותימ' דכיון דלא מיחייב אלא אחת באיסור בת אחת כ"ש באסור מוסיף דמשמע בכולה תלמודא דמחייב טפי בבת אחת מבמוסיף. וכן נמי משמע בסמוך דקא מיפלגי באסור מוסיף ואליבא דר' שמעון. דר' חייא סבר דר' שמעון נמי מודי דחייב שתים בבת אחת ואע"ג דקאמ' לעיל בנשא חי ואחר כך נשא מת דהוי איסור מוסיף דאינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד א"כ מיחייב תרתי בבת אחת מבאיסור מוסיף. ונר' דהא דאמרי' לעיל דר' יוסי מחייב שתים היינו לקברו בין רשעים חמורים. וא"ת הלא גבי עבר זקן ונשאה [כריתות י"ד ע"ב] משמע דר' יוסי מחייב תרתי באיסור מוסיף וא"כ כ"ש באיסור בת אחת, והכ' קאמ' בר קפרא דלא מחייב ר' יוסי אלא חדא. וי"ל דשאני התם דאיסור חמור הוא דאיכ' סקילה. והכ' בזר ששמש בשבת לא מיחייב רק משום זרות ולא משום שבות אע"ג דאיכ' סקילה משום דהותרה מכללה בקרבן צבור. וכן בעל מום ששימש בטומאה מיחייב משום בעל מום ולא משום טומאה דהותרה מכללה בצבור. וכן מלוקה מיחייב משום זרות אבל לא משום נבילה שהותרה מכללה.
[יבמות ל"ב ע"ב] לקוברו בין רשעים חמורים. פ"ה דקברים קבועים לב"ד לנחנקים ולנשרפים ולנהרגים ולנסקלים, והני שבאו על אשת אח ואחות אשה קוברין אותם עם חייבי מיתות חמורות. ולא נהיר' דאף נהרגין עם נסקלין ונשרפין אין רשאין אנו לקבור, כ"ש חייבי כרתות דאין קוברין אותם עמהם. לכן צ"ל בין רשעים חמורים שעשו עבירות מחייבי כרתות ב' פעמים. משמ' הכא דדברי ר' אבהו נדחו ותימ' דבפרק (ד' מיתות) [הנשרפין (סנהדרין פ"א ע"א)] פריך והא מודה ר' יוסי באיסור מוסיף. ונר' דאין זה מר' יוסי דאיירי הכא, אלא בכרתות [י"ד ע"ב] משמע דמודה ר' יוסי באסור מוסיף.
<h2>דף יז:</h2>
[יבמות פ"ח ע"ב] הבא עליה באשם תלוי קאי. וא"ת הוה ליה בחטאת ודאי דהא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אשה בחזקת אשת איש. וי"ל דאשה דייק' ומנסבא גרע החזקת אשת איש. וא"ת ולמ"ד [כריתות י"ז ע"ב] דלא מיחייב אשם תלוי אלא בחתיכה אחת משתי חתיכות מאי פריך הכא הא ליכא אשם תלוי בחתיכה אחת. וי"ל דקא פריך למ"ד דרב מיחייב אפי' בחתיכה אחת דמצות כתו'.
<h2>דף יט:</h2>
[יבמות ל"ד ע"א] אי אליב' דר' יהושע הא טעה בדבר מצוה פטור גבי תינוקות. תי' אמאי לא משני התם טעמ' משום דניתנה שבת לידחות אצלו. כדאמרי' התם [פסחים ע"ב ע"א] בשהיו לו שני תינוקות למול אחד בערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל של שבת בערב שבת ושל ערב שבת בשבת. היינו משום שלא ניתנה שבת לידחות אצלו דדוקא היו לו תינוקות אחד למול באחד בשבת ואחד למול בשבת ושכח ומל של אחד בשבת בשבת פטור משום דניתנה שבת לידחות אצלו באותו שזמנו בשבת. וא"כ מאי פריך הכא האמ' טעה בדבר מצוה פטור. דילמ' הכא מיחייב משום דלא ניתן לידחות אצלו. וי"ל דהכ' מיירי לטעמ' דהתם דקאמ' דהוי משום הכי פטור משום שהוא טריד במצוה, והכא נמי טריד במצוה הוא שהרי נתכוון לבעול אשתו בביאת מצוה.
